<h1>סימן מ"ה</h1>
<h2>דף פז:</h2>
תניא [ב"ב קס"ב ע"א] הרחיק את העדים שני שטין מן הכתב פסול שטה אחת (פסול) [כשר]. איבעי להו שטה ומחצה מאי תא שמע הרחיק את העדים שתי שטין מן הכתב פסול הא שטה ומחצה כשר אימא סיפא שטה אחת כשר הא שטה ומחצה פסול אלא מיהא ליכא למשמע מינה מאי הוי עלה תא שמע דתניא הרחיק את העדים שתי שטין מן הכתב פסול פחות מיכן כשר. ומדברי הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל [הל' מלו"ל פכ"ז ה"ד] משמע דפסקו דשטה ומחצה כשר. וכן כתב בעל העטור ז"ל וכתב שאין למדין משטה ומחצה אלא אם החזיר מעניינו. וכן היא דעת הרב הנשיא אלברצלוני ז"ל אלא שחלק בין שטה ומחצה או מחצה ושטה דאם השלים השטר בחצי שטה והניח אותו חצי [ושטה אחרת תחתיה כשר דאף ע"ג דיכול לכתוב ולזייף בחצי שטה] (כשטה) ומחזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה אבל מכל מקום חצי שטה העליונה משטה התחתונה דיינין ליה כשטה אחרונה ואין למדין ממנה, אבל הניח שטה ומחצה אחריה וחתמו העדים בחצי שטה פסול, דנהי דלא חיישינן לזיוף מכל מקום יכול הוא לחתוך כל השטר ולכתוב באותה חצי שטה מאי דבעי והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת דכשר. וכל שיכול לזייף אף על פי שלא זייף פסול כיון שלא נעשה כתקון חז"ל כמו שכתבו רבותינו הצרפתים ז"ל, והאי דאמרינן שטה ומחצה ואפשיטא דכשר לא תהא שטה ומחצה אלא הכי קאמר מחצה ושטה מאי. אבל בספר החשן בסימן מ"ה פסל בין בשטה ומחצה בין במחצה ושטה ולא הכשיר אלא אם הוא שטה ומחצה וחתמו העדים זה תחת זה שאם יזייף נמצא שלא העיד אלא עד אחד. ואני תמה מהרב ז"ל איך פסק דשטה ומחצה פסול והא תניא [ב"ב קס"ב ע"א] הרחיק שתי שטין פסול פחות מיכן כשר ובהא איפשיטא בעינן בשטה ומחצה דכשר, ואחרים דוחקים בשטה ומחצה היינו אויר שטה וחצי ואויר שטה ואין צורך לזה הפירוש. ושתי שטין דאמרינן פסול ר"ש והראב"ד ז"ל סוברים דאם יש בו שריר וקיים כשר והרמב"ן ז"ל דחה דבריהם וכתב שאפילו אם העידו העדים הויא להו מלוה על פה וכן דעת בעל העטור ז"ל, וכן דעת הרב רבינו יונה ז"ל ובעל ספר החשן דפסול. ואפילו בשיש בו שריר וקיים.
ואם אותו אויר של שני שטין מלאהו בקרובים כשר כדאמר חזקיה [ב"ב קס"ב ע"ב, גיטין פ"ז ע"ב] מלאהו בקרובים כשר ואל תתמה שהרי אויר בשלשה סכך פסול פוסל בארבעה כלומר בסוכה פוסל בה אויר שלשה ואם השלימו בסכך פסול שאינו פוסל אלא בארבע כשר שהפסול מצטרף לו כשר, וכן בשטר שהאויר פוסל בו אם מלאהו בקרובים שהם פסולים להעיד כשר כיון שיש עדים כשרים אחריהם. ואם לא מלאהו בקרובים אלא טייט ליה טיוטי שהם שרוטות ונקודות גסות של דיו פסול דילמא סהדי אטיוטא חתימי וכתב הוא שטרא מעילויהו, ודוקא טיוטא אבל דיוטא לא כן כתב הרמב"ן ז"ל [ב"ב קס"ג ע"א], ודאמרינן דילמא סהדי אטיוטא חתימי כתב בעל החשן [סימן מ"ה] דוקא כשהטיוטא הוא למעלה מהעדים אבל בצד העדים כשר ונראה שעל כך סמכו לעשות טיוטי ולחתום. ואבעיא להו התם [ב"ב קס"ב ע"ב] שתי שטין שאמרו הן ואוירן (אותן בלא אוירן) [או דלמא הן ולא אוירן], ואמר רב נחמן בר יצחק דמסתברא הן ואוירן ואמר רב יצחק בר אלעזר משמיה דחזקיה כגון לך לך זה על גב זה דהוו שתי שתין וארבעה אוירין ורבי חייא בר אמי משמיה דעולה אמר כגון למ"ד וכ"ף בשתי שטין דהוו שתי שטין ושתי אוירין ורבי אבהו אמר כגון (ברוך) [בן] לוי בשטה אחת דהוו שטה אחת ושתי אוירין. ורבינו האיי גאון ז"ל פסק כרבי אבהו דשטה אחת ושתי אוירין כיון דהוי פלוגתא דאמוראי ולא פסקא הלכתא כחד מנייהו יד בעל השטר על התחתונה, וכן דעת הרמב"ן ז"ל. ור' יהוסף הלוי ז"ל כתב שיש לפרש דרבי אבהו אשטה אחת קאי, ולא נהירא לרב בעל העטור ז"ל [מאמר ח' קיום טופסין]. (אמר) [אבל] הרמב"ם ז"ל [הל' מלו"ל פכ"ז ה"ד] פסק כרבי חייא בר אמי כגון למ"ד למעלה וכ"ף למטה בשתי שטין דהוו שתי שטין ושני אוירין. ונראה דפסק הכי משום דהויא מלתא מציעתא, ועוד דהוו שתי שטין ואלו לרבי אבהו לא הויא אלא שטה אחת וכן כתוב בספר החשן
